גזר דין בתיק ת"פ 50488-05-11

העבירות בהן הורשע הנאשם

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, הכולל שני אישומים. באישום הראשון יוחסה לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; באישום השני עבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427 (סיפא) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, נכנס הנאשם לבית המתלונן ונטל מכשיר טלפון נייד של המתלונן, שהיה מונח על השולחן בסלון, ונמלט מהבית. זאת עשה בשל חשדו, כי המתלונן נטל ממנו את מכשיר הטלפון הנייד שלו. לאחר מכן הגיע הנאשם אל המתלונן שישב על ספסל בסמוך לבית, הכה אותו באמצעות אגרוף בראשו, נגח אותו בפניו, גרם לו לחבלה וזרק את מכשיר הטלפון הנייד על הרצפה.

באישום השני, אשר היה בהמשך למתואר באישום הראשון, הבחין הנאשם במתלונן הולך ברחוב, הכה אותו ופצע אותו. בהמשך חיפש בכיסיו של המתלונן ונטל תרופות נרקוטיות אשר היו מיועדות לאמו של המתלונן וכן תלש צמיד זהב מידו הימנית ונמלט מהמקום.

כאמור, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע.

תסקירי שירות המבחן והטיעון לעונש

בית המשפט הורה על הגשת תסקיר של שירות המבחן בעניינו של הנאשם. לבית המשפט הוגשו מספר תסקירים לאורך הזמן, בין היתר בשים לב להליך טיפולי ממושך אשר הנאשם שהה בו, הליך עם עליות ומורדות. יצוין כבר כעת, כי הנאשם היה מכור לסמים לאורך שנים רבות (לדבריו, בערך מגיל 19). יצוין כי גם הרקע למעשים נשוא כתב האישום היה במערכת של יחסים בין צרכני סמים. שירות המבחן ניסה לשלב את הנאשם בהליכים טיפוליים ויצוין כי חלק מהזמן אף שהה הנאשם במסגרת טיפולית, ובהמשך עבר לשהות בביתו, תוך שהוא משולב בהליכי טיפול ביחידה לטיפול בנפגעי סמים בעיר מגוריו. בסיכומו של הליך ציין שירות המבחן כי הנאשם עדיין מחזיק בדפוסים התמכרותיים ואימפולסיביים מושרשים, ונראה כי הוא זקוק להליך טיפול אינטנסיבי כדי לעשות שינוי. עם זאת, סבר שירות המבחן כי יכולותיו להשתלב בהליך טיפולי מצומצמות. לנוכח השמירה והיציבות שהנאשם מגלה בניקיונו מסמים, סבר שירות המבחן כי המשך מעקב על ידי היחידה לטיפול בהתמכרויות בעיר מגוריו יכול ויסייע בשמירת המצב הקיים.

בנסיבות אלו המליץ שירות המבחן על המשך טיפול במסגרת היחידה העירונית לטיפול בהתמכרויות, כאשר במקביל הוא יועמד בפיקוח שירות המבחן כאשר שירות המבחן ישמש בעבורו כמפקח וכסמכות. בנוסף הומלץ על גזירת עונש של 100 שעות של"צ. יצוין כי בתסקיר המליץ שירות המבחן להארכת מאסר מותנה. ב"כ הצדדים מסכימים כי אין מאסר מותנה בתוקף אשר ניתן להאריכו. עם זאת, ניתן להבין כי שירות המבחן רואה בחיוב ענישה מותנית צופה פני עתיד.

ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם מאסר בפועל ארוך וממושך. יצוין כי מדובר בנאשם אשר לו 13 הרשעות קודמות והוא כבר ריצה בעבר מספר רב של מאסרים. בשים לב לעברו ובשים לב לעבירות שביצע, עותרת המאשימה לקבוע כי מדובר בנאשם אלים ומסוכן, ובנסיבות אלו ובשים לב לחוסר יציבותו בהליך הטיפולי, עותרת היא לגזור את העונש כמפורט לעיל. אציין למען הסדר, כי עיקר הטיעון לעונש הושמע בפני עוד ביום 28.2.12. בישיבה האחרונה, ביום 18.6.12, חזרה המאשימה על טיעוניה, זאת הגם שבינתיים הוגשו עוד תסקירים, תוך שהיא מדגישה שלגישת המאשימה אין בהמלצות שירות המבחן מענה למסוכנות ולהתנהגותו האלימה של הנאשם.

ב"כ הנאשם עותר לאמץ את המלצות שירות המבחן. הסנגור מציין את הרקע ארוך-השנים של התמכרות לסמים ואת השינוי שחל אצל הנאשם, אשר כעת הוא נקי מסמים כבר למעלה מ-10 חודשים. בנסיבות אלו סבור הסנגור, כי יש מקום ליתן לנאשם את ההזדמנות להמשיך בהליך הטיפולי בו הוא מצוי, תוך תקווה שההליך בפיקוחו של שירות המבחן יסייע לו לשינוי אורחות חייו. לעניין זה ציין הסנגור, כי יש כבר סימנים לשינוי אורחות החיים, בין היתר, ומעבר לניקיון ממושך מסמים, גם חידוש של קשר בין הנאשם לבנו הקטין, וזאת אחר שנים של נתק.

הנאשם עצמו ביקש להמשיך ולהישאר בהליך הטיפולי ולהיות בקשר עם שירות המבחן. לדבריו, חייו השתנו והוא מקווה לשקם את מערכת יחסיו עם בנו, לצאת לעבודה ולחיות בהמשך חיים נורמטיביים.

שיקולי בית המשפט לעניין הענישה

כאמור, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה לפי סעיף 380 ובעבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427 (סיפא) לחוק העונשין. העונש הקבוע בחוק לעבירה לפי סעיף 380 הוא 3 שנות מאסר, והעונש הקבוע בחוק לעבירה לפי סעיף 427 (א) (סיפא) לחוק העונשין, הוא 9 שנות מאסר. יצוין כי מדובר במעשים שבוצעו בפער של יממה, במובן זה שהגם שיש זיקה בין שני האירועים, אין מדובר במעשה אחד. מכאן החומרה של המעשים, שהם מהווים רצף של התנהגות אלימה ותוקפנית.

עם זאת, לא ניתן לנתק את המעשים מרקע חייו של הנאשם, במובן זה שמדובר בסכסוך בין שני צרכני סמים. עניין זה כמובן אינו נותן הכשר להתנהגות אלימה, ואולם יש להביא את הדבר בחשבון, מאחר והסמים היו, לפחות בעת ההיא, הדלק המניע את גופו ומחשבתו של הנאשם. מכאן שהטיפול בחומר התבערה אשר סיפק את האנרגיה לפעולתו של הנאשם, הוא הגורם המרכזי המנחה את בית המשפט בבואו לגזור את הדין.

בנסיבות העניין, אינני חושב כי שיקולי הרתעה, בין אם הרתעה אישית ובין אם הרתעת הציבור, הם מרכז שיקולי הענישה. יצוין לעניין זה, כי ככל שהדבר נוגע להרתעת הרבים, הרי שהמחוקק כבר אמר את דברו במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, שעניינו הבניית שיקול הדעת בענישה. במסגרת תיקון זה, שייכנס לתוקפו בימים הקרובים, הוצאה הרתעת הרבים ממכלול שיקולי הענישה אשר על בית המשפט להביא בחשבון במסגרת גזירת הדין. ככל שהדבר נוגע להרתעת הפרט - כאשר מדובר בנרקומן, ספק בעיני אם ענישה כזו או אחרת מהווה גורם מרתיע, וניתן לראות זאת מהמאסרים הקודמים שריצה הנאשם.

למעשה, בעניינו של נאשם זה קיימים שני מסלולים אפשריים. האחד, אשר בדעתי לתת לו את ההזדמנות, הוא גמילתו של הנאשם מסמים. אם יצליח הנאשם לצאת ממעגל צרכני הסמים, יש סיכוי כי לא יחזור לבצע עבירות. המסלול האחר הוא מסלול הענישה המקובל. במקרה כזה, יישלח הנאשם לתקופת מאסר כזו או אחרת, ימשיך בשגרת צריכת הסמים, ומן הסתם כאשר ייצא מהכלא, יחזור בתוך פרק זמן קצר לבצע עבירות דומות. סבור אני כי מכלול השיקולים בנסיבות העניין, נוטה לכיוון של העדפת הדרך השיקומית, אשר תיתן סיכוי לשינוי אורחות חייו של הנאשם, כאשר בד בבד עם מסלול שיקומי, יוטל עליו עונש מותנה וכן הוא יועמד בפיקוח שירותה מבחן, דבר אשר לכשעצמו מאפשר להחזיר את הדיון בעניינו לבית המשפט ולגזור את דינו שוב, וזאת אם יפר את הוראות שירות המבחן.

סיכום הענישה וגזר הדין

אשר על כן, בהביאי בחשבון כל אלו, אני גוזר את דינו של הנאשם כדלקמן:

אני גוזר על הנאשם עונש של שמונה (8) חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירות אלימות שהיא פשע וכן לא יעבור כל עבירת רכוש שהיא פשע, וזאת בתוך 3 שנים מהיום.